השבוע חשבתי לא מעט על הזדמנויות. במהלך חיינו אנו חולפים וחולפות על פנינו לא מעט הזדמנויות שעשויות לשנות את חיינו בכל מיני רמות ואף לשנותם מן הקצה אל הרצה בחלק מן המקרים
המעניין הוא, שאנשים לעיתים כלל לא ערים לכך. באופן הזה נוצר מצב שבו הם מפספסים הזדמנויות. השגרה הרגילה של חיינו לעיתים שואבת אותנו, סגנון החיים וההתנהלות, כל אלו כאילו מערפלים את חושינו ואנו לא ערים למתרחש סביבנו, לא שמים לב למה שקורה בדרך, לא חושבים על דרכים נוספות ולמעשה לא מחפשים הזדמנויות חדשות
הפעם אני רוצה לשתף בסיפור עממי ישן וטוב, המשקף היטב את קיום ההזדמנויות בחיינו, בעיקר אם נרים את הראש ונסתכל סביבנו, נחפש ונחקור, נוכל למצוא הזדמנויות גם במצבים לא טובים ולמנף אותן קדימה
חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער כשמרחוק הבחין במקום בעל מראה דל ביותר
הוא החליט לבקר שם. כשהגיע, הוא ראה את הדלות של המקום ותושביו. בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים. החכם התקרב לאיש, שהניח שהוא אב המשפחה ושאל אותו: "בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד?"
האיש ענה לו בשקט: "חבר, יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק השני אנו מכינים יוגורט, גבינה וכד' לעצמנו וכך אנו שורדים
החכם הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו: "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שם ממול ודחוף אותה
התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניאו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחיה היחיד של אותה משפחה. אבל החכם הלך משם ולא ענה לו
התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה.
המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו…
כעבור מספר שנים, אכול רגשי חרטה, הצעיר החליט לעזוב את מורו ולחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם.
כסף לא היה לו, הוא החליט שיעבוד חינם בשבילם כדי לעזור להם לקנות פרה קטנה חדשה. ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי והילדים שיחקו בחצר.
הצעיר הרגיש עצוב ומיואש. הוא היה בטוח שהמשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד
שהגיע לבית התקבל על ידי איש מאוד אדיב
הצעיר שאל על המשפחה שהתגוררה בבית לפני מספר שנים. ענו לו שהמשפחה ממשיכה להתגורר במקום. הוא לא הצליח להבין מה התרחש, הסתכל על הילדים והכיר אותם, הם נראו יותר גדולים ובריאים, אבל הם היו ללא ספק אותם ילדים שביקר אצלם עם מורו מספר שנים קודם
הוא שיבח את מה שראה ושאל את האיש (את בעליה של הפרה הקטנה): "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך? " האיש השיב לו בהתלהבות: "הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה, מאותו הרגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שהנך רואה".
האם גם בחייכם קיימת "פרה" כזו שתוקעת אתכם ומונעת מכם להתקדם קדימה? ליצור ולנצל הזדמנויות חדשות? אני מזמינה לשיחת אימון , לשינוי, "לדחוף את הפרה" , קביעת מטרות ויעדים ובעיקר איכות חיים!
המעניין הוא, שאנשים לעיתים כלל לא ערים לכך. באופן הזה נוצר מצב שבו הם מפספסים הזדמנויות. השגרה הרגילה של חיינו לעיתים שואבת אותנו, סגנון החיים וההתנהלות, כל אלו כאילו מערפלים את חושינו ואנו לא ערים למתרחש סביבנו, לא שמים לב למה שקורה בדרך, לא חושבים על דרכים נוספות ולמעשה לא מחפשים הזדמנויות חדשות
הפעם אני רוצה לשתף בסיפור עממי ישן וטוב, המשקף היטב את קיום ההזדמנויות בחיינו, בעיקר אם נרים את הראש ונסתכל סביבנו, נחפש ונחקור, נוכל למצוא הזדמנויות גם במצבים לא טובים ולמנף אותן קדימה
חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער כשמרחוק הבחין במקום בעל מראה דל ביותר
הוא החליט לבקר שם. כשהגיע, הוא ראה את הדלות של המקום ותושביו. בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים. החכם התקרב לאיש, שהניח שהוא אב המשפחה ושאל אותו: "בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד?"
האיש ענה לו בשקט: "חבר, יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק השני אנו מכינים יוגורט, גבינה וכד' לעצמנו וכך אנו שורדים
החכם הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו: "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שם ממול ודחוף אותה
התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניאו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחיה היחיד של אותה משפחה. אבל החכם הלך משם ולא ענה לו
התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה.
המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו…
כעבור מספר שנים, אכול רגשי חרטה, הצעיר החליט לעזוב את מורו ולחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם.
כסף לא היה לו, הוא החליט שיעבוד חינם בשבילם כדי לעזור להם לקנות פרה קטנה חדשה. ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי והילדים שיחקו בחצר.
הצעיר הרגיש עצוב ומיואש. הוא היה בטוח שהמשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד
שהגיע לבית התקבל על ידי איש מאוד אדיב
הצעיר שאל על המשפחה שהתגוררה בבית לפני מספר שנים. ענו לו שהמשפחה ממשיכה להתגורר במקום. הוא לא הצליח להבין מה התרחש, הסתכל על הילדים והכיר אותם, הם נראו יותר גדולים ובריאים, אבל הם היו ללא ספק אותם ילדים שביקר אצלם עם מורו מספר שנים קודם
הוא שיבח את מה שראה ושאל את האיש (את בעליה של הפרה הקטנה): "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך? " האיש השיב לו בהתלהבות: "הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה, מאותו הרגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שהנך רואה".
האם גם בחייכם קיימת "פרה" כזו שתוקעת אתכם ומונעת מכם להתקדם קדימה? ליצור ולנצל הזדמנויות חדשות? אני מזמינה לשיחת אימון , לשינוי, "לדחוף את הפרה" , קביעת מטרות ויעדים ובעיקר איכות חיים!