יותר מידי זמן בחיינו אנו מקדישים לאחר, נכון, האחר הוא חשוב, אבל תלוי איזה אחר, כמה הוא באמת חשוב
גם ממתאמנים שלי אני שומעת הרבה על "האחרים" בחייהם שפשוט לוקחים את כל האנרגיה ואת מצב הרוח. משום מה, נורא חשוב לנו "להיות בסדר" איתם, טובים מהם, חשובים להם או לפחות שיחשבו עלינו כמעט כמו שאנחנו חושבים עליהם, כן, זה כנראה כבר לא יקרה
אז מה יש בו ב"אחר" הזה שאני מקדישים לו כל כך הרבה משאבים? נניח שיש בחיינו אדם איתו אנו לא מסתדרים, אדם שלא מעריך אותנו או פשוט לא עושה לנו טוב, מדוע לעיתים אנו פועלים בעקשנות של ממש, בצורך להתעמת איתו, לשכנע אותו שאנחנו "בסדר"? הרי אנחנו יודעים הכי טוב בינינו לבין עצמנו האם אנחנו בסדר או לא, למה זה כל כך משנה מה האחר יגיד
הטיפוסים האלו נקראים בשפת האימון "טייקרים" – לוקחים, אפשר לומר ממש שואבים את האנרגיות, משאירים אותנו מרוקנים. הם עצמם, לא מייחסים לנו או לנושא כל כך הרבה חשיבות, משדרים "עסקים כרגיל" ומשאירים לנו את התעסקות עם הפרטים הקטנים והניתוחים המעמיקים של כל מילה, כל מבט
לכן, בחרתי לומר לעצמי ולמתאמנים שלי, די, בואו נלמד לומר: עכשיו אני! די לבזבוז הזמן והאנרגיה בהתעקשות ליישר דברים עקומים, בלהוכיח לאדם אחר מי אנחנו, תאמינו לי שהוא יודע וגם אנחנו
בואו נעשה צדק איתנו, אני ואתם, ביניכם לבין עצמכם, די, בואו נארגן מחדש את הגבולות, כי נראה לי שלפעמים אנחנו הולכים רחוק מידי. רוצים להיות "בסדר"? – זה בסדר, אבל יש גבול
אני החלטתי לשים את עצמי במרכז, את ה"יש" ולא את ה"אין", את מי שאני יודעת שאני ולא את מי שהאחר חושב שאני, ואפילו שהוא חושב זאת לא בצדק , זוהי לא מלחמה ששווה לנהל אותה, כך או כך זה הפסד רק של האחר
כל כך הרבה אנרגיה אנחנו משקיעים בלהיות "בסדר", לספוג, ליצור יש מהאין. לפעמים צריך להסתכל לאמת בעיניים, להכיר בה, להתמודד איתה. האמת היא שאני נהדרת, אתם נהדרים וזה ממש בסדר אם לא כולם חושבים כך
בכדי לייצר את השקט המדובר בחיינו עלינו להקדיש יותר מחשבה לעצמנו, להיות בחברת אנשים שעושים לנו טוב ומחזקים אותנו. להקדיש פחות מילים, פחות שיחות לנושא, לדבר על דברים שמעוררים בנו רגשות חיוביים ושיחות נעימות. להימנע מכל ניסיון לשלוט באנשים, בתגובות שלהם. לכל אחד יש את היכולת להגיב כראות עיניו, גם אם מדובר בסטנדרטים נמוכים למדי, אין מה לעשות, ככל שנפנים זאת מהר יותר כך יוקל לנו. כיוון שהחיים מורכבים מכל כך הרבה דברים, יש לבחור את המלחמות השוות באמת, אלא שיצא מהן משהו מהותי, יש מלחמות שבהן כולם מפסידים אז מה הטעם? אני מציעה הסתכלות רחבה יותר, קריאת המפה ללא הפרטים הקטנים, המאפשרת חשיבה פחות אמוציונאלית ויותר פרקטית לבחירת הכיוון שבו נבחר ללכת. מה שבטוח הוא שההיתקעות במקום היא כשלעצמה איננה יעילה ואף מזיקה. הדבר הכי יפה באימון הוא, שהוא איננו מקצוע אלא דרך חיים. אימון מאפשר לי ללמוד כל הזמן, לחוות את חיי תוך כדי עשייה ותיקונים, ללמוד מכל אדם ומכל מצב משהו על עצמי ועל הסביבה שלי
אני מזמינה אתכם להתאמן, לעשות טוב לעצמכם, להשתחרר – המפתחות הם אצלנו לא אצל האחר. לא תאמינו כמה זמן פנוי ואנרגיות יהיו לכם שתוכלו להשקיע בדברים החשובים באמת. מאחלת לכם שבוע טוב, מלא אהבה לעצמכם ולאהובים שלכם.